כאשר ביקשה הממשלה להחיל את הסכם "אופק חדש" במסגרת הדיונים על תקציב המדינה האחרון, על מנת להוביל לתוספת של 600 מליון ₪ לבתי הספר המפלגתיים החרדיים (הגדלה של 30% בתקציבן),התברר שבשביל לעשות את זה צריך לשנות את "תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים)" – התקנות שמסדירות את החינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר), כך שיאפשרו לכל בית ספר מוכש"ר להצטרף בכלל להסכם אופק חדש. תהליך שינוי התקנות נתקל בהתנגדות חריפה של גורמי מקצוע מחוץ ואף בתוך הממשלה – במשרד האוצר, במשרד המשפטים, בוועד החינוך ובמשרד החינוך עצמו. אלה טענו שהחלת אופק חדש על בתי הספר המפלגתיים החרדים תהפוך את תקציבם לגבוה ביותר מכלל גורמי החינוך בישראל, שיש להתנות את העברת הכספים בהגדלת הפיקוח, שיש בעיה עם ההתנהלות הכלכלית העכשווית של הרשתות ועוד.
התלמידות והתלמידים החרדים זכאים ליהנות מהזכות לחינוך כמו כל תלמיד אחר בישראל וזכאים גם ליהנות מתקצוב שווה. אבל לפני ואחרי התקצוב – הם זכאים לקבל חינוך ברמה שווה מבחינה תוכנית ופדגוגית, שיכין אותם לחיים אזרחיים בוגרים ולעולם התעסוקה של המאה ה-21. הם זכאים למערכת חינוך שלא תפלה ביניהם בכניסה לבתי הספר, ושלא תכבול אותם ואת בני משפחותיהם פוליטית למפלגות מסוימות. מדינת ישראל יכולה לספק את הזכויות הללו לתלמידים ולתלמידות החרדים באמצעות בתי הספר של הממ"ח – החינוך הממלכתי חרדי. טוב עושים גורמי המקצוע שמתנגדים לשינוי תקנות המוכש"ר וטוב תעשה הממשלה שלא תמשיך את העוולה הזו.