ברשת החינוך העצמאי – רשת החינוך הגדולה בישראל, שמזוהה עם מפלגת יהדות התורה – לומדים מעל 100 אלף תלמידים ותלמידות בכיתות א' עד ח', ומועסקים אלפי עובדות ועובדים. למרות שמדובר בחינוך מוכר שאינו רשמי (ולא בחינוך ציבורי), כל תקציבה של הרשת מגיע מקופת המדינה והתקציב שהיא מקבלת עבור כל תלמיד דומה (גם אם לא זהה לחלוטין) לתקציב המתקבל עבור תלמיד בחינוך הממלכתי. בתי הספר של החינוך העצמאי ושל שאר עמותות החינוך החרדיות, מצויים בפער עצום מאחורי מערכת החינוך הכללית כמעט בכל תחום: מהיקף ורמת לימודי הליבה ושיטות הלימוד והפדגוגיה ורמת ההכשרה של המורים והמנהלים; דרך הטיפול בילדי שילוב וחינוך מיוחד; המבנים והתנאים הפיזיים ועד שכר ותנאי עובדי ההוראה. מאחר ומדובר במערכת חינוך פוליטית, ומתקיימת בה אפליה בקבלה על רקע דתי, עדתי ומעמדי, נוצר מצב שבו באמצעות מערכת החינוך הממסד החרדי שולט במידה קיצונית בחייהם של בנות ובני החברה החרדית.

1. עקב אי תשלום מסי שכר המוטלים על עמותות במשך שנים, רשת החינוך העצמאי צברה חוב לרשות המיסים בסך 35 מיליון ש"ח שתפח – בחישוב הצמדה וקנסות – לכ-85 מיליון ש"ח. בחודש מאי, הטילה רשות המיסים עיקול על סכום זה בחשבון הבנק של הרשת, ולא נותר בו כסף לתשלום משכורות. לפני כשבועיים, לאחר איום של יו"ר ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני מ"יהדות התורה",  להתפטר מתפקידו, הסירה רשות המיסים את העיקול והאוצר העביר את הכסף שהיה חסר לתשלומי השכר לעובדים. אך גם אז, הסכום שהייתה אמורה הרשת להעביר כהשלמה – כ-26 מיליון שקל להפרשה החודשית לפנסיה, לקרנות ההשתלמות ולביטוח הלאומי עבור אלפי עובדיה – לא הועבר על ידה.
   
   
2. הרשת סובלת מגירעון מצטבר של כ-330 מיליון שקל עקב אי סדרים והתנהלות לא תקינה של הרשת בתשלומיה לעובדים, ספקים וכו' ועומדת נגדה עתירה לבג"ץ בדרישה להכריז עליה כחדלת פירעון. במקביל, פתוחות ועומדות מולה כמה תביעות ייצוגיות של עובדים לשעבר שתובעים אותה על ניצול והפרות שכר שונות בסך כולל של מאות מיליוני שקלים.
   
   
3. בחודשים האחרונים מנסה החשב הכללי באוצר, יהלי רוטנברג, לשנות את אופן הפיקוח של המדינה על ההתנהלות התקציבית של הרשת. זאת לאחר שנים של טענות על ניצול לרעה של הגישה הישירה שיש לה לתקציב המדינה, כולל ביצוע התקשרויות ורכש בניגוד לכללים ובניגוד להוראות החשבת שהוצמדה לרשת מטעם האוצר ומאחורי גבה, ותוך ניצול העובדה שעצם הימצאות החשבת ברשת מקנה לה (לכאורה) גב כלכלי ומשפטי במקרה בו תקלע לחובות. בשבוע שעבר הודיע רוטנברג שב-1 ביולי ינותקו רשת החינוך העצמאי ורשת מעיין החינוך התורני (שמזוהה עם מפלגת ש"ס) ממערכות השכר והתקציב של המדינה (מבלי לפגוע בתקציביהן), מה שיצריך מהן מעבר להתנהלות שונה: העסקת מערך של מנהלי כספים עצמאיים ורכישת מערכות מידע משלהן. אם הצעד הזה אכן יתרחש בפועל, רשת החינוך העצמאי תיאלץ להתמודד בעצמה עם החובות שצברה.
   
   

המשמעות הישירה של הצטברות כלל התרחשויות האלה היא קודם כל פגיעה ישירה בשכר ובתנאי המורים, ובשירותי החינוך שמקבלים התלמידים והתלמידות.

המשך המצב הנוכחי ללא התערבות מיוחדת של המדינה יגרום לקריסה של רשת החינוך הגדולה בישראל ולמצב בו אין מענה חינוך לכ-100 אלף תלמידים. זו הסיבה שחבר הכנסת משה גפני איים להתפטר מתפקידו, ולמעשה להפיל את הממשלה, אם לא יינתן מענה מיידי לאי יכולתה של הרשת לשלם משכורת לעובדיה. כעת יכולה מדינת ישראל לנהוג בשלוש דרכים שונות, אשר כל אחת מהן תוביל לעתיד שונה לחלוטין למאות אלפי תלמידים חרדים ולחברה הישראלית כולה:

1. כיסוי חובות הרשת והמשך עסקים כרגיל – שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', מנסה לסכל את המהלך שיזם החשב הכללי, שנועד להגן על תקציבי המדינה ולמנוע חשיפה שלה לחובות ענק ולתביעות של עובדים, ודרש מאנשי החשב הכללי לעצור את ההליך. אם זה אכן מה שיקרה – מדינת ישראל תמשיך לכסות את החובות של רשת החינוך העצמאי לרשויות המדינה ולעובדים שלה. חובות שחלקם הצטברו בעקבות גזל והפרת זכויות של העובדים והעובדות שלה. הרשת תהיה מצויה במצב של "סיכון מוסרי", בו לא תהיה לה שום סיבה לשפר את התנהלותה בהמשך, מתוך ידיעה ברורה שהמדינה תכסה כל גרעון, כל שחיתות וכל ניצול, בלי לדרוש ממנה לשלם את חובותיה ובלי לדרוש מאנשיה דין וחשבון על פעולותיהם.
   
   
2. הסדרת הניהול הכספי של הרשתות והפיקוח עליהן – הוצאת החשבת מרשת החינוך היא צעד נכון ברמה המיידית, כפי שמתכנן החשב הכללי באוצר, אך במחשבה לטווח הבינוני והארוך יותר, מדינת ישראל יכולה למנות מנהל חיצוני מטעם המדינה שייקח אחריות על הניהול התקציבי של החינוך העצמאי. דבר זה יכול להתרחש בהוראת בית משפט או בהתניית כיסוי חובות הרשת בהכנסת מנהל שכזה, ובמעבר למצב של מנהל תקין ושקיפות מלאה בכל הנוגע לניהול הכספי של הרשת. בחירה באפשרות זו אומנם תשאיר את ישראל עם מערכת חינוך חרדית פרטית ופוליטית שממומנת על ידי המדינה, אולם לפחות תסדיר את הניהול הכספי, תגביר את הפיקוח על הרשתות, ותמנע ניצול עובדים.
   
   
3. התרת קריסתה של רשת החינוך העצמאית והחלפת בתי הספר שלה בבתי ספר של החינוך הממלכתי-חרדי – המצוקה התקציבית שרשת החינוך העצמאי נקלעה אליה, אחרי שנים של אי סדרים כספיים ושחיתות, היא הזדמנות פז למדינה למלא את תפקידה. לתת לרשת לקרוס ולהחליף את בתי הספר שלה בבתי הספר של החינוך הממלכתי חרדי – הממ"ח. במילים אחרות – הלאמה עקיפה של הרשת והעברת התלמידים והתלמידות מחינוך פרטי לא מפוקח לחינוך ממלכתי-ציבורי. מעל מאה אלף התלמידים והתלמידות שלומדים ברשת החינוך העצמאי יעברו במיידי לאחריות מלאה של המדינה, כמו כל תלמיד אחר בישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. ייהנו מתקציב ופיקוח מלא של המדינה, יקבלו כלים טובים יותר שיאפשרו להם להשתלב באופן  מיטבי יותר בשוק התעסוקה של האה ה-21, וזאת בלי להתפשר על החינוך התורני ועל שמירת אורח חייהם החרדי. אלפי המורות והמורים של הרשת יהפכו במיידי להיות עובדי מדינה, יקבלו את מלוא השכר והתנאים המגיעים להם כמו שאר עובדי ההוראה בישראל, וישתלבו במערך ההכשרה של משרד החינוך שיאפשר להם להיות מורים טובים יותר ממה שהם היום. כבר היום רוב המבנים של רשת החינוך העצמאי, הם מבנים שהוקצו לה על ידי הרשויות המקומיות, כך שאפשר להשתמש באותם מבנים עבור בתי ספר ממלכתיים חרדיים. יש לציין שהביקוש היום בקרב החברה החרדית לממ"ח גבוה מההיצע, אולם הוא מתרחב בקצב איטי בגלל שלל חסמים טכניים, בירוקרטיים, ופוליטיים. מהלך מעין זה ייתקל בהתנגדות עזה של מפלגת יהדות התורה, אולם על פי מספר סקרים שנערכו בקרב החברה החרדית, נראה שהוא יוכל להתקבל בהבנה ואפילו בשמחה ברחוב החרדי ולעבור בסופו של דבר גם את המכשול הפוליטי.