אתמול התברר שוב הפער העצום שבין אנשי המקצוע שעבודתם היא הבטחת ביטחון המדינה, לבין הדרג הפוליטי שאחראי עליהם ומתעקש לחבל בביטחון. מפקד פיקוד המרכז היוצא, אלוף יהודה פוקס, סיים אתמול את תפקידו אחרי שלוש שנים. בזמן הזה פוקס ראה עלייה חסרת תקדים באלימות מתנחלים, פוגרומים על כפרים פלסטיניים, קריאות של שרים בממשלה לשרוף את חווארה, וכן ניסיון של אותם שרים להצית אינתיפאדה בגדה המערבית תוך כדי מלחמה ולהביא לקריסת הרשות הפלסטינית.
פוקס התייחס לניסיונותיו של סמוטריץ' להביא לקריסת הרשות הפלסטינית כשאמר בנאום הפרידה שלו אתמול כי "יכולתו של פיקוד מרכז לעמוד במשימותיו תלויה גם בקיומה של רשות פלסטינית מתפקדת וחזקה, בעלת מנגנוני ביטחון אפקטיביים השומרים על החוק והסדר. ערעור יזום של המציאות הביטחונית בזירה זו בתקופה זו מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל".
נזכיר כי מאז שמונה לתפקיד שר האוצר וביתר שאת בחודשים האחרונים, בצלאל סמוטריץ' מפעיל סנקציות כלכליות שמטרתן הקרסת הרשות הפלסטינית, ומעודד אלימות מתנחלים נגד פלסטינים שגם היא פוגעת ברשות ומעודדת את הטרור הפלסטיני. מפקד פיקוד המרכז הוא לא הבכיר הראשון שקובע שהרשות הפלסטינית היא אינטרס ביטחוני של ישראל. קדם לו שר הביטחון גלנט שקבע השנה כי "רשות פלסטינית חזקה היא אינטרס ביטחוני ישראלי", וכן כל ראשי השב"כ ב-20 השנים האחרונות שקבעו כי התיאום הביטחוני עם הרש"פ הוא נכס ביטחוני. אפילו נתניהו הודה לאחרונה כי "לא ניתן להתעלם מהפעילות והעשייה של הרש"פ. יש לכך יתרונות לא מבוטלים עבור ישראל" וכי "קריסת הרשות הפלסטינית היא לא אינטרס ישראלי כעת".
לעומת זאת, בצלאל סמוטריץ' וחבריו לימין המשיחי, שמנסים למוטט את הרש"פ במטרה להצית אינתיפאדה בשטחים, לחולל כאוס, לספח את יהודה ושומרון ולהיפרע מהפלסטינים, הם אלה שחושבים כי "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס". הם אלה, כמו אורית סטרוק, שבטוחים שהתקופה האחרונה והקשה היא "כמו תקופה של נס". ובכן, על מי עדיף לסמוך? על אנשי המקצוע שאמונים על הביטחון, או על פוליטיקאים משיחיים שכלל לא מתעניינים בביטחון?
עבור רוב מוחלט של ישראליות וישראלים, החודשים האחרונים הם תקופה קשה במיוחד. כל מהדורה, כל כותרת, כל ידיעה על עוד חייל שנפל ממלאים אותם מבוקר עד ערב במועקה קשה ותחושת פחד. אבל לא כולם שותפים מלאים לדאגה. עבור הימין המשיחי, מדובר בתקופה מאושרת. "תקופה של נס", כמו שהגדירה אותה אורית סטרוק.
הסיבה לכך פשוטה – עבור סטרוק, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר וחבריהם בימין המשיחי, ביטחון מדינת ישראל אינו היעד. היעד הוא הגשמת חזון משיחי-דתי. ביטחון האזרחים והחיילים משני בהחלט. ניתן ואפילו ראוי להקריב אותו בדרך אל היעד.
לא במקרה, הימין המשיחי נמצא בהתנגשות מתמדת עם מערכת הביטחון וצמרת הפיקוד בצה"ל. בעוד שמערכת הביטחון שואפת לייצר ביטחון ושקט עבור אזרחי ישראל, עבור הימין המשיחי, חיכוך והסלמה הם שלב הכרחי בדרך לקידום הגאולה.
"משחיים גאים אנחנו", הכריז לאחרונה השר סמוטריץ'. "השיבה לחבל עזה תהיה כרוכה בקורבנות רבים", פיללה השרה סטרוק עוד הרבה לפני 7 באוקטובר. זאת עמדתם, זאת שאיפתם. אסור לתת לאנשים הללו לקבוע את גורלה של ישראל.
אלוף פיקוד המרכז הוא אחד התפקידים הרגישים והחשובים בצה"ל. כמי שאחראי על כל גזרת יהודה ושומרון, הוא נחשב לפי החוק לריבון בשטח – הוא ולא מדינת ישראל, שלא סיפחה את השטחים. מתוקף תפקידו וסמכותו, אלוף הפיקוד נמצא במגע קרוב וקבוע עם אוכלוסיית המתנחלים ורואה את המציאות בשטח מקרוב. כשאלוף הפיקוד מרים דגל שחור, כדאי מאוד להקשיב.
בנאום שנשא לרגל סיום תפקידו, אלוף הפיקוד היוצא יהודה פוקס התייחס ישירות לאלימות המתנחלים – ולגיבוי שהיא מקבלת מלמעלה. "הפשיעה הלאומנית הרימה ראש וזרעה פחד בתושבים פלסטינים שלא מהווים כל איום. ההנהגה המקומית וההנהגה הרוחנית ברובה לא ראתה כמונו את האיום", קבע פוקס. "גם אם הפורעים הינם מיעוט, הרי שהשותקים נוכח פשעיהם אינם מוציאים אותם ואת מעשיהם מן הכלל, ומכניסים בכך את הביקורת כלפי כולם.
"ערעור יזום של המציאות הביטחונית בזירה זו בתקופה זו מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. הדאגה לחייהם של אזרחים פלסטינים המנהלים את חייהם בכבוד משרתת את האינטרס הביטחוני של מדינת ישראל. זריעת פחד בקרב אזרחי המדינה בצל אירועי ה-7 באוקטובר היא טעות מסוכנת".
רוב אלופי הפיקוד בשנים האחרונות אמרו דברים דומים בהזדמנויות שונות. רוני נומה, שהיה בתפקיד בעשור הקודם, קרא בסיום תפקידו "להוקיע את המתנחלים פורעי החוק". לא פחות משלושה מקודמיו בתפקיד, שכיהנו בו במצטבר לאורך שמונה שנים – גדי שמני, אבי מזרחי וניצן אלון (שכיום אחראי על השבת החטופים מעזה), קבעו במאמר שפרסמו לפני שנים אחדות: "אלימות המתנחלים מסכנת את ביטחון מדינת ישראל. היא פוגעת ביכולת גורמי הביטחון למלא את ייעודם העיקרי – מאבק בטרור פלסטיני ומניעת הפיכת המרחב לחזית לחימה נוספת. אלימות בלתי נשלטת מצד מתנחלים קיצוניים פוגעת בכוחו המרתיע של צה"ל, מרתקת כוחות ניכרים למשימות שיטור על חשבון משימותיהם, ומעמידה את החיילים ומפקדיהם במצבים לא להם.
"הפורעים פועלים באלימות קבוצתית מאורגנת, קוראים תיגר על ריבונות המדינה וחוקיה, על מעמדו של צה"ל, ובפרט על מונופול המדינה בהפעלת כוח. דינמיקה כזו לא מכירה בקווים ירוקים או גדרות הפרדה, וסופה לזלוג ולקעקע את בסיס הסדר החברתי בישראל.
אלימות המתנחלים הקיצוניים אינה נסבלת ברמה המוסרית, מערערת את היציבות בשטחים, פוגעת בביטחון ישראל ואזרחיה, ומזיקה לאינטרסים אסטרטגיים באזור ומחוצה לו".
אזהרותיהם של המפקדים נשמעות כבר שנים, וכלום לא נעשה. בשנה האחרונה, אלימות המתנחלים הגיעה לשיא של כל הזמנים והפכה לאיום אסטרטגי אמיתי. מדוע הממשלה לא עושה דבר? כי מקבלי ההחלטות עצמם מזדהים עם הטרור המתנחלי ומעודדים אותו. בשעה שיהודה פוקס ניסה להתמודד עם פוגרומים נגד כפרים פלסטינים, בצלאל סמוטריץ' – שמכהן בעצמו כשר במשרד הביטחון האחראי על יהודה ושומרון – קרא "למחוק את חווארה".
חמישה אלופי פיקוד לא טועים. אלימות המתנחלים היא סכנה לביטחון. אבל בזמן שגורמי המקצוע מתריעים, מי שמחזיק בהגה הם המשיחיים והקיצונים. אסור לתת לזה להמשיך לקרות.
הבעיה היא לא האג, הבעיה היא סמוטריץ׳.
אחרי שנים של סיפוח זוחל של הגדה המערבית, בממשלה הנוכחית ירדו המסכות. הממשלה שהתחילה מההצהרה בהסכמים הקואליציונים לפיהם "ראש הממשלה יוביל לגיבוש וקידום מדיניות במסגרתה תוחל הריבונות ביו"ש", המשיכה למדיניות הרסנית שכוללת החלטות ממשלה, צעדי חקיקה ושינויים מבניים-מוסדיים במשרד הביטחון, בראשם הקמת מנהלת ההתיישבות, מינוי מקורבים והפיכת סמוטריץ' למושל דה-פקטו בשטחים. כל אלו נובעים מתפיסה אידיאולוגית-משיחית השואפת לבטל לחלוטין את ההבחנה בין ישראל הריבונית לבין השטחים הכבושים. המשמעות היא סיפוח מלא של השטח באופן מוצהר וגלוי, באופן שמקריב את ביטחון ישראל, כלכלתה ומעמדה בעולם על מזבח החזון המשיחי של הימין המתנחלי.
חשוב להדגיש, החלטת בית הדין בהאג, מרגיזה ככל שתהיה, הייתה שונה בתכלית מזו שפורסמה אם הממשלה הנוכחית לא הייתה מקדמת צעדים אסוניים אלה במהלך השנה וחצי האחרונות. צעדים שמשמעותם מעבר ממצב של כיבוש צבאי-זמני, לסיפוח מלא של השטח לישראל, ללא מתן זכויות כלשהן לפלסטינים. אלו צעדים שמטרתם לטרפד כל יכולת להגיע להסדר אזורי יציב שכולל מדינה פלסטינית מפורזת – הדרך היחידה לייצר ביטחון ארוך טווח לישראל. הסיפוח הדוהר של הממשלה הנוכחית הוא זה שאיפשר למשפטנים בהאג לקבוע בקלות כי השליטה הישראלית בשטחים אינה חוקית.
לא מדובר רק בהצהרה. חוות הדעת של בית הדין קובעת כי על מדינות החברות באו"ם לעמוד על ההבחנה בין ישראל הריבונית לבין השטחים שבשליטתה, ובתוך כך להימנע משיתופי פעולה כלכליים, קשרי מסחר, פעולות דיפלומטיות, ולפעול אקטיבית למניעת מסחר והשקעות העשויים לסייע להמשך הנוכחות בשטחים. ככל שממשלת ישראל תמשיך לנקוט במדיניות הסיפוח ההרסנית היא תגרור פגיעה בקשרים הכלכליים ובמסחר, ניתוק קשרי אקדמיה, ביטול שיתופי פעולה בתחומי מחקר ופיתוח וירידה חדה בהשקעות, ובכלל זה צמצום שיתופי הפעולה הביטחוניים ואספקת נשק וחימושים לישראל.
את כל המפולת הזו אפשר עדיין לעצור. זה דורש ממשלה אחראית שתשיב לאחור את צעדיו של סמוטריץ' בשטחים, תעצור את הבנייה המואצת בהתנחלויות ובמאחזים, ותקדם הסדר מדיני-אזורי יציב. חתירה ישראלית להסדר תהווה אינדיקציה ברורה לכך שישראל רואה בפתרון הסכסוך אינטרס חיוני אליו היא מחויבת, ותעניק לה לגיטימציה מול מדינות העולם שיוכלו לערער על חוות הדעת ויתנו לישראל כלים להתמודד עם הטענות המופנות נגדה.
ישראל חייבת להחליט – ביטחון ישראל או משיחיות מסוכנת. אין אפשרות שלישית ואין זמן לבזבז.
הימין המתנחלי קיצוני מנהל כרגע בשדה תימן מערכה נגד צה"ל. הם מנסים להפוך אותו למיליציה של משיחיסטיים עברייניים וחמומי מוח שסרים למרותם, שתשרת את החזון המשיחי למדינת ישראל פורעת חוק ומבודדת המצויה במלחמת נצח.
מי שרוצה לנהל מלחמה למען ביטחון ישראל, לא נלחם לעקר מתוכן את כל מנגנוני החוק שלה. השלכות המדיניות הזו, משדה תימן עד לסיפוח בגדה המערבית, היא לא רק הפקרה של חיילי צה"ל בפני מנגנוני החוק הבינלאומי, היא גם מביאה עלינו חרם ביטחוני בינלאומי, שמתחיל היום מהפסקת הייצוא הביטחוני הבריטי לישראל וימשיך לפגיעה חמורה בעוצמת צה"ל ובביטחון ישראל.
ממשל ביידן התייצב באופן מוחלט לצד ישראל ודואג לבטחונה במחויבות ובעקביות שאין שניה לה, גם במחירים פוליטיים ומול ביקורת עולמית נוקבת. מיד אחרי 7 באוקטובר הגיע ביידן לביקור היסטורי בישראל, והביע תמיכה מוחלטת בזכותה של ישראל להגן על עצמה. הממשל האמריקאי אישר חבילת סיוע של עשרות מיליארדי דולרים לרכש ביטחוני ומאות משלוחים עמוסים בעשרות אלפי טונות של תחמושת ואמצעי לחימה. צבא ארה"ב פרוס באזור ומעורב ישירות בהגנה על האינטרס הישראלי, כולל הצבת נושאות מטוסים, יירוט טילים בדרכם לישראל ותקיפת שלוחיה של איראן בתימן, בסוריה ובעיראק. בשיא של שיתוף פעולה, קואליציה בינלאומית בהובלת ארה"ב בלמה כמעט לחלוטין את המתקפה האיראנית על ישראל בליל ה-13-14 באפריל. בעוד הציבור הישראלי נטול המנהיגות מצונף בביתו מפחד התגובה המשולבת של איראן-חזבאללה לחיסולים האחרונים, ארה"ב נערכת לעשות זאת שוב כעת.
במקביל, הימין הישראלי ושופריו מצויים בהתקף טנטרום תמידי נגד הממשל האמריקאי. בעת האחרונה הם יורקים ישירות לבאר ומתערבים ברגל גסה בבחירות בארה"ב, לטובת טראמפ. למעשה, מדובר בהמשך מדיניות שבירת התמיכה הדו-מפלגתית של נתניהו בעשור האחרון. שבירה של מה שהיה פעם עקרון מקודש ביחסי ישראל-ארה"ב. בשעות שאחרי אישור חבילת הסיוע בקונגרס, ולפני חתימתו של ביידן, שיקלי הצהיר שהוא מעדיף את טראמפ, ושהתנהלות ממשל ביידן פוגעת בישראל. בזמן ביקור נתניהו בארה"ב, ברגע קריטי לעסקת החטופים המתגבשת, אמר ח"כ צביקה פוגל שארה"ב תוקעת לנו סכין בגב. וכמובן, איך אפשר בלי בן גביר, האיש שמאחורי הציוץ "חמאס 
ביידן", שאמר שהממשל האמריקאי לא מבין מי הוא אויב ומי הוא אוהב.
ביידן", שאמר שהממשל האמריקאי לא מבין מי הוא אויב ומי הוא אוהב.הימין המשיחי פועל לחבל ביחסי ישראל-ארה"ב, בעת הקריטית ביותר לביטחון המדינה. הוא מוכן להקריב את ביטחון ישראל, להתפזר לעוד ועוד חזיתות ולצאת נגד בעלות בריתנו שקופצות להגן עלינו כשהעניינים מסתבכים – כי הממשל האמריקאי מנסה להציב גבולות. שיתוף פעולה עם גורמים מתונים, בראשם ארה"ב, עשוי לאלץ אותם לסיים את המלחמה שנמשכת מסיבות פוליטיות ולא ביטחוניות. הוא עשוי לאלץ אותם בהמשך להפסיק את ההשתוללות בשטחים. הוא עשוי למנוע את החזרה לגוש קטיף. בממשלה שמתעדפת את ביטחון ישראל, כל אלו היו מתקבלים כאינטרסים ביטחוניים מובהקים של ישראל. אך בממשלה הגרועה הזו, כל מה שמנוגד לחזון המשיחי המטורלל לא מתקבל. את הדאגה לביטחונם של אזרחי ישראל משאירים לאמריקאים.
כעת עלינו לבחור בין בן גביר ושות', שמעדיפים עוד מאחז על עוד ביטחון, לבין ישראל יציבה וחזקה, שמסוגלת לעמוד עם שותפיה מול הציר האיראני.
